הפרויקט שלנו עוסק במלאכה העתיקה של עיבוד העור- הבורסקאות, בשינוי ובהתפתחות של המלאכה לאורך השנים.
אם בעבר השימוש בעור היה שימוש פרקטי בלבד (ייצרו נעליים, תיקי נשק, מעילים) הרי שבמאות האחרונות חלה התקדמות בשימושו והעור החל לשמש גם כסמל סטטוס. בעקבות כך החלו להתפתח מוצרים דמויי עור. מוצרים אלו נוצרו בשל הצורך לחקות את מוצרי העור היקרים שאפיינו את המעמד הגבוה. לא רק שמוצרי העור היו יקרים, אלא גם שהליך הפקתם היה ארוך, קשה, כרוך בזיהום סביבתי רב, בסירחון ולעיתים גם במחלות. יצרני דמוי העור השתמשו בחומר זול אשר קל לעבוד איתו והוא מהיר לייצור. הליך זה הוביל לרכישה רבה של פריטים אלו שהיו גם זולים וגם נראו כמו "הדבר האמיתי".
בשנות ה 60-80 במאה הקודמת שוק תחליפי העור פרח. ניתן היה למצוא הכל מתחליפי עור. מחירו היה מוזל, והידיעה שהתהליך אינו כרוך במוות של בעלי החיים העלתה את הביקוש.

הציבור חשב באותו הזמן שתחליפי העור הללו הם מוצרים "ירוקים" ששומרים על הסביבה ומונעים הרג בעלי חיים. מחשבות אלו התבררו די מהר כמוטעות כאשר התברר המחיר האמיתי של ייצור מוצרים אלו - זיהום אוויר קשה. בעשרות שנים האחרונות ננטש בהדרגה שוק תחליפי העור והיצרנים החלו לחפש פתרונות ירוקים אותם יעדיפו הצרכנים. השוק החל לחפש חומרים אחרים והחלו לפתח תחליפי עור ירוקים וטבעוניים המבוססים על הצומח.. דוגמא לכך הוא החומר החדש פינאפלט העשוי בבסיסו מעלי אננס מעובדים.
אם נדגים את יישום השינויים הללו על העיר פז שבמרוקו (עליה למדנו במהלך הסמסטר), עיר שכל פרנסתה מבוססת על בורסקאות לא נראה עוד מאות בתים לצד בורות ובריכות הצבע ועל גגותיהם ייבוש עורות, אלא נראה את אותם הבתים כשהם עטופים במטעי אננס ועל גגותיהם מתייבשים עלי האננס המעובדים לקראת המשך התהליך.
באם נריח את הסביבה, לא נסבול עוד מזיהום האוויר ומהסרחון שכה מאפיין את ענף הבורסקאות.